פרדוקס הפריון בעידן ה-AI: לא פי 10 תפוקה, אלא פי 10 רווח לבעלי המניות
- Martin Sabag
- 8 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
כתבתי והתראיינתי על התופעה הזו לא מעט. כשאמרתי ש-AI יחליף עובדים, התגובה הכמעט אוטומטית הייתה: "אין צורך לפטר, פשוט ננצל את הטכנולוגיה כדי לייצר פי 10".
אבל הטיעון הזה נתקל במציאות כלכלית פשוטה: אי אפשר להכפיל פי 10 את הביקוש.
ייצור פי 10 של תוכן, קוד או מוצרים לא אומר שיש בשוק מי שיקנה אותם. לכן, מודל ה-'רווחיות דרך התייעלות טכנולוגית' מחליף במהירות את מודל ה-'צמיחה דרך גיוס'.
פעם, כשחברה גייסה עובדים, זה היה איתות לבעלי המניות שהחברה מתרחבת. היום, כדי להראות רווחיות גדולה יותר, הרבה יותר פשוט לקצץ בהוצאות, במיוחד אם הכלים החדשים מאפשרים לעשות זאת מבלי לפגוע במחזור.
הכתבה הזו על מאנדיי מדגימה את המשוואה החדשה בצורה הברורה ביותר:
חברה מקצצת 20% מכוח האדם. בזכות התייעלות וטכנולוגיה, היא מצליחה לשמור על אותה תפוקה ומחזור. הריווחיות מזנקת בין לילה, בעלי המניות מרוצים, והתגמול למנכ"לים מוכפל.
מה קורה כאן בפועל?
* קלות הקיצוץ מול קושי הצמיחה: להגדיל מכירות דרך חדשנות מוצרית או חדירה לשווקים חדשים זה תהליך קשה, איטי ודורש השקעה. קיצוץ הוצאות שכר, לעומת זאת, מייצר אימפקט מיידי בשורת הרווח (Bottom Line).
* שינוי תפיסתי בשוק ההון: פיטורים כבר אינם אות אזהרה למצוקה, אלא איתות ל"התייעלות אגרסיבית".
* התמריץ הניהולי: כשמנגנון התגמול מתמרץ רווחיות קצרת טווח, המעבר לצוותים רזים נשעני AI הופך לאסטרטגיה המתבקשת.
האירוניה הניהולית: איפה הנאמנות?
אותם מנהלים שחותמים על פיטורי ייעול כאלה, הם אלה שמתלוננים אחר כך בדאגה על כך שלדור הצעיר "אין נאמנות" והעובדים "מזגזגים" בין חברות. אבל למה שלעובדים תהיה נאמנות לחברה, אם לחברה אין שום נאמנות אליהם? הרי העובדים האלה פוטרו על לא עוול בכפם. הם לא נכשלו, הם עשו את העבודה שלהם מצוין, הם פשוט הוקרבו על מזבח הגדלת שורת הרווח.
המלכוד של העובדים: מאמנים את המחליף שלהם.
הפרדוקס העמוק ביותר פוגש את העובדים ביום-יום: עובדים שמשקיעים זמן בלמידה, באימוץ כלי AI ובלהטמיע אותם בתהליכי העבודה הארגוניים, מעלים במו ידיהם את התפוקה. האבסורד הוא שבפועל, על ידי בניית הבלופרינטים, האוטומציות והנחיות ה-AI, הם למעשה מאמנים את המחליפים הדיגיטליים של עצמם, וסוללים את הדרך לגל הפיטורים הבא.
הבינה המלאכותית היא כלי עוצמתי, אך כרגע נראה שהשימוש העיקרי שלה בקרב חברות רבות הוא לא ליצור דברים חדשים, אלא לאפשר להן להיפרד מעובדים ולשמור על אותה תפוקה.
האם מדובר בצעד מתבקש להישארות בתחרות, או בניצול ציני של הכלים החדשים על גב העובדים?
תגובות