"איך לא מפחדים להתפטר ולהקים סטארטפ?" - השאלה הלא נכונה שכל יזם שואל

האומץ לקפוץ למים

ראיתי את השאלה הזו באחת מקבוצות היזמים שאני חבר בה (והיא חוזרת בוריאציה כזו או אחרת, לדעתי פעמיים בשבוע):

"איך לא מפחדים להתפטר ולהקים סטארטאפ? זה לא פתיח למונולוג איך עושים את זה, אני באמת שואל את השאלה. אני מרגיש שכל יום עבודה נוסף בקורפורייט הורג לי את הנשמה - החברה טובה, אל תבינו אותי לא נכון, אבל קיבלתי כאפה כשהבנתי שזה לא בשבילי. בשבועות האחרונים התחלתי לשבת ולחשוב מה יעניין אותי ויעשה לי טוב, ולהקים משהו משלי פתאום מרגיש ככה נכון. אז איך מפסיקים לפחד?"

קראתי את זה והבנתי מיד - השאלה הזו היא לא על פחד. היא על משהו הרבה יותר בסיסי.

השואל יודע מה הוא לא רוצה ("קורפורייט שהורג לו את הנשמה"), אבל לא יודע מה הוא כן רוצה. "משהו משלי" זה לא אסטרטגיה - זה תחושה. איך קופצים לכיוון שלא מוגדר?

בואו ניקח דוגמא של שני יזמים:

ה"יזם בגראז'" - בן 22, עדיין גר אצל ההורים, עם כמעט אפס הוצאות ואפס מחוייבויות. הוא יכול להרשות לעצמו לעבוד בלי שכר, יש לו זמן כמעט בלתי מוגבל לנסות ולטעות, ואפס לחץ פיננסי. עבורו, "לקפוץ למים" זה פחות מפחיד וגם אובייקטיבית, פחות מסוכן.

ויש את היזמת הבוגרת - בת 40, עם משכנתא ושלושה ילדים. היא לא יכולה לעבוד בלי שכר, הזמן שלה מוגבל, ויש עליה אחריות פיננסית. "לקפוץ למים" עבורה זה לא עיניין של אומץ, זה עיניין של התאבדות פיננסית (סטטיסטית 99% מהמיזמים נכשלים, כן?)

והנה הבעיה עם כל הסיסמאות של "צריך פשוט לקפוץ למים":

התגובות לפוסט הזה היו צפויות: "קפוץ למים", "צריך להעיז", "אם לא עכשיו אז מתי", "החיים קצרים מדי לפחד". כל הסיסמאות הקלאסיות.

ויש גם את הלחץ ממשקיעים שרוצים לראות "מחויבות מלאה". ואני מבין אותם - הם מסכנים את הכסף שלהם, וזה לא קטן. בעיניהם, הסיכון של הכסף שלהם צריך להיות באיזון מול זה שהיזם מסכן את הפרנסה שלו, את מקום העבודה שלו, את היציבות הכלכלית שלו. המשוואה צריכה להיות מאוזנת.

אבל כאן בדיוק הבעיה:

בעוד שהיזם בגראז' באמת יכול לסכן הכל (כי אין לו הרבה מה להפסיד), האמא בת ה-40 פשוט לא יכולה. וזה לא אומר שהיא פחות מחויבת או שההשקעה בה מסוכנת יותר - כי אולי מה שהיא לא מביאה בצורת "שעות עבודה ומשכורת אפסית", היא מביאה משהו אחר לשולחן.

העשרים שנות ניסיון שלה, רשת הקשרים, ההבנה העמוקה של השוק והבגרות שלה - כל אלה בעצם גורמים להשקעה של המשקיע להיות פחות בסיכון, לא יותר. היא לא צריכה לסכן את היציבות שלה כדי להוכיח מחויבות - היא מוכיחה אותה בדרכים אחרות.

המציאות נראית אחרת:

במקום לשאול "איך לא מפחדים", השאלה הנכונה היא "איך עושים את זה נכון". קודם כל, אתה צריך לדעת לאן אתה רוצה להגיע - ובמיוחד למה (Why). אי אפשר לבנות roadmap בלי יעד ברור. מה ה-WHY שלך? מה הבעיה שאתה נלהב לפתור? איפה התשוקות שלך?

אחר כך, תנתח את הנסיבות שלך. מה אתה יכול ומה אתה לא יכול? ובהתאם תבנה תוכנית עבודה - ממש כמו כל חברה ומיזם. תעשה ואלידציה של הבעיה שהמיזם רוצה לפתור ושל הפתרון שלך. ואם אתה לא יודע מה התשוקות שלך? תעשה MVP גם בשביל זה - Minimum Viable Passion.

והדבר החשוב ביותר שלמדתי אחרי 20+ שנה בפיתוח מיזמים:

לא חייבים "לקפוץ מהצוק למים הקפואים". זה באמת מאוד מפחיד לאבד את האחיזה מהקרקע הבטוחה. אולי יש סולם או רכבל שאיתם אפשר לרדת למים? נכון, זה אולי יקח טיפה יותר זמן, אבל הרבה פחות מפחיד (ומסוכן).

הניסיון והבגרות יכולים להפוך מה שנראה כחיסרון (לא יכול "להתאבד" על המיזם) ליתרון אמיתי. במקום לקפוץ ולקוות, אתה בונה דרך יציבה ובטוחה.

זה בדיוק מה שאני עושה ב-YourMarket.Fit עם מתאמנים שלי: מגדירים את ה-Why ובונים את תוכנית העבודה איך להגיע לאן שרוצים להגיע. זה לא פחדנות - זה חכמה.

מי שחושב אחרת? שישאל כל יזם מנוסה איך הוא באמת עשה את זה - ולא איך הוא אוהב לספר שהוא עשה את זה....

—

למי שרוצה לבנות את הגשר הזה בצורה מתודית - בואו נדבר.