הוגים מול עושים: האם אנחנו שואלים את השאלה הלא נכונה?

הוגים מול עושים: האם אנחנו שואלים את השאלה הלא נכונה?

סרטון של סטיב ג'ובס, שצפיתי בו לאחרונה, משך את תשומת לבי. בסרטון, הוא מדבר על תובנה מעניינת לגבי אנשים מצליחים בתעשיית הטכנולוגיה. אבל התובנה שלו חורגת הרבה מעבר לטכנולוגיה - היא נוגעת במשהו בסיסי לגבי איך אנחנו ניגשים לחיים ולהצלחה.

הדיכוטומיה המוטעית

אנחנו לעתים קרובות מסווגים אנשים כ"הוגים" או כ"עושים". ההוגים הם האסטרטגים, המתכננים, בעלי החזון. העושים הם המבצעים, המיישמים, נוקטי הפעולה. זו קטגוריזציה נקייה שנראית הגיונית - עד שמסתכלים מקרוב.

ג'ובס מצביע על לאונרדו דה וינצ'י כדוגמה חזקה. הוא שואל, "האם ללאונרדו היה מישהו בצד שחשב חמש שנים קדימה על מה הוא יצייר או באיזו טכנולוגיה הוא ישתמש?" כמובן שלא. לאונרדו היה גם האמן וגם המדען. הוא ערבב את הצבעים שלו בעצמו, חקר אנטומיה, ושילב אמנות עם מדע. הגאונות שלו לא הייתה בלהיות או הוגה או עושה, אלא בלהיות שניהם.

הסכנה של מצוינות חד-צדדית

בעבודתי עם אנשי מקצוע בתחומים שונים, הבחנתי בשני תרחישים נפוצים:

העושה הנצחי

חלק מהאנשים נמצאים כל הזמן בתנועה, מסמנים משימות, עומדים בדדליינים, ו"מבצעים דברים". הם עובדים קשה להפליא אבל לעתים קרובות מרגישים כאילו הם רצים על גלגל אוגרים. למרות כל הפעולה שלהם, נראה שהם לא מתקדמים בדרכים משמעותיות. למה? כי פעולה ללא כיוון היא כמו ללחוץ על דוושת הגז בהילוך סרק - המון אנרגיה מושקעת, אבל אין התקדמות אמיתית.

ההוגה הנצחי

אחרים יש להם רעיונות מבריקים וחזונות גדולים. הם יכולים לראות בדיוק לאן הם רוצים להגיע ויכולים לנסח תוכניות יפות. אבל החלומות שלהם נשארים חלומות. הם נתקעים בשיתוק של ניתוח או בתכנון מושלם, ולעולם לא ממש נוקטים בפעולות המכריעות הנדרשות כדי להפוך את החזונות שלהם למציאות.

מציאת האיזון שלכם

השאלה האמיתית אינה האם אתם הוגים או עושים. במקום זאת, שאלו את עצמכם:

• האם אתם מכירים את ה'למה' שלכם? מה באמת מניע את הפעולות וההחלטות שלכם?

• האם הפעילויות היומיומיות שלכם מיושרות עם המטרות והמטרה הגדולות יותר שלכם?

• האם יש לכם מפת דרכים ברורה לגישור על הפער בין החזון שלכם למציאות?

• איך אתם מאזנים בין התבוננות ופעולה בחייכם?

כוח האינטגרציה

ג'ובס הבחין ש"האנשים שבאמת תרמו היו ההוגים והעושים". הוא ציין שבעוד שקל לקחת קרדיט על חשיבה ("אה, חשבתי על זה לפני שלוש שנים"), האנשים שבאמת יוצרים שינוי משמעותי הם אלה שעובדים דרך האתגרים האינטלקטואליים וגם דרך היישום המעשי.

האינטגרציה הזו של חשיבה ועשייה היא קריטית כי:

• היא מבטיחה שהפעולות שלנו הן בעלות מטרה ומכוונות

• היא שומרת על המחשבות שלנו מעוגנות במציאות

• היא מאפשרת לנו להתאים את הגישה שלנו בהתבסס על משוב מהעולם האמיתי

• היא עוזרת לנו לשמור על תנופה תוך נאמנות לחזון שלנו

להתקדם קדימה

מציאת האיזון הזה אינה קשורה לשינוי דרמטי של מי שאתם. אם אתם באופן טבעי יותר התבוננותיים, אתם לא צריכים להפוך לנוקטי פעולה אימפולסיביים. אם אתם בדרך כלל מוכווני פעולה, אתם לא צריכים להפוך להוגים פילוסופיים. במקום זאת, זה על הרחבה מחושבת של הגישה שלכם כדי לכלול את שני האלמנטים בדרך שעובדת עבורכם.

שיקלו:

• אם אתם יותר הוגים, אילו צעדים קטנים ומוחשיים אתם יכולים לקחת היום לקראת המטרות שלכם?

• אם אתם יותר עושים, איך אתם יכולים לבנות זמן קבוע להתבוננות כדי להבטיח שהפעולות שלכם מיושרות עם המטרה שלכם?

• איך אתם יכולים ליצור לולאת משוב בין החשיבה והעשייה שלכם?

הדרך לאינטגרציה

המסע לשילוב חשיבה ועשייה הוא ייחודי לכל אדם. הוא דורש מודעות עצמית, תרגול מכוון, ולעתים קרובות, הדרכה ותמיכה. אבל התגמולים - התקדמות משמעותית, מימוש פוטנציאל, והצלחה אותנטית - הופכים את המאמץ לכדאי.

מה החוויה שלכם עם האיזון הזה? האם אתם באופן טבעי יותר הוגים או עושים? איך אתם עובדים כדי לשלב את שני ההיבטים בחיים ובעבודה שלכם? שתפו את המחשבות והחוויות שלכם בתגובות למטה.